ביקור וסיור בריחאניה: היכרות עם התרבות הצ'רקסית, הסמטאות והמורשת

הצ'רקסים מכנים את עצמם בשפתם המקורית "אדיגים" (אדיגה), שפירושו "האדם המושלם" – שם המייצג את שאיפתם המתמדת למצוינות, אצילות ושלמות מוסרית. מקורו של העם הוא בחבל הארץ ההררי של הרי הקווקז, שם חיו לפחות מאז האלף השלישי לפני הספירה. בשל מיקומו האסטרטגי של הקווקז כמעבר יבשתי יחיד בין אסיה לאירופה, נאלצו הצ'רקסים להילחם על חירותם במשך מאות ואלפי שנים מפני אימפריות מזרחיות ומערביות, דבר שעיצב קוד התנהגות קשוח, אמיץ ולכידות קהילתית עמוקה.

במהלך המאה ה-19, כיבוש חבל הקווקז על ידי האימפריה הרוסית הוביל למלחמה אכזרית ועקובה מדם. קרוב למיליון וחצי צ'רקסים נרצחו, וכמעט 90% מהאוכלוסייה ששרדה גורשה בכוח ממולדתה ההיסטורית במה שנחשב בעיני היסטוריונים רבים לאחת הטרגדיות והשואות הגדולות ביותר של המאה ה-19. האימפריה העות'מאנית, שזיהתה את הצ'רקסים כלוחמים מיומנים ואמיצים, קלטה אותם בשטחיה ועודדה אותם להתיישב באזורי ספר בעייתיים ברחבי המזרח התיכון. כך הגיעו הצ'רקסים לטורקיה (שם נמצא הריכוז הגדול בעולם כיום, כ-3 מיליון איש), לסוריה, לירדן וגם לארץ ישראל. כיום מוערך מספרם בעולם בכ-6 מיליון בני אדם.

בישראל חיים כיום כ-4,000 צ'רקסים מוסלמים, המתרכזים בשני כפרים יפהפיים בגליל: כפר כמא וריחאניה. בעבר הוקם יישוב שלישי באזור חדרה, אך הוא ננטש עקב מגפת המלריה ושרידיו מוכרים כיום כ"ח'ירבת צ'רקס". הקהילה בישראל ידועה בשילוב המופלא שבין שמירה אדוקה על השפה והמסורת הקווקזית לבין השתלבות מלאה ומוערכת בחברה הישראלית ובמערכות הביטחון.