שביל הפסגה בהר מירון

התחנה הראשונה על השביל המסומן באדום היא מצפור צפת, המשקיף מזרחה אל נקודת מבט מרהיבה שבימים צלולים מאפשרת לראות את הכנרת כולה נפרשת מלמטה, לצד העיר צפת, רמת דלתון ורמת הגולן. זה המקום שבו אני מציג את המפה ומסביר שאנחנו עומדים על רכס הרי מירון, התוחם את הגליל העליון המרכזי.

למרגלותינו יושב קבר הרשב"י (רבי שמעון בר יוחאי), המוכר לכולם בזכות חגיגות ל"ג בעומר והחיבור העמוק למסורת. אבל הנה תפנית היסטורית מרתקת שרוב המטיילים לא מכירים: עד המאה ה-16, מוקד העלייה לרגל המרכזי להר הזה בכלל לא היה עבור הרשב"י, אלא עבור שני תנאים אחרים שקבורים במערה למרגלותיו – הזוג המפורסם הלל ושמאי ותלמידיהם!

המהפך הגדול קרה במאה ה-16, כשהעיר צפת שממול הפכה למרכז הקבלה העולמי (בעיקר לאחר גירוש ספרד). עם הגעתם של גדולי המקובלים ובראשם האר"י הקדוש, קרנו של הרשב"י כמחבר ספר הזוהר עלתה משמעותית, וקבר הרשב"י קיבל את הבכורה ואת מקומו המרכזי בלב הקונצנזוס עד ימינו.

בהמשך השביל המוצל, בין עצי החורש העבותים, נגיע למצפור הלבנון, שהוקם לזכרו של אוריאל פרץ ז"ל שנפל בקרב בלבנון. מכאן נשקף מבט עוצר נשימה אל הר אדיר, דרום לבנון וגבולה הצפוני של ישראל.

מול הכפרים השיעיים שנראים באופק, קל לדבר על המציאות הביטחונית של מלחמת לבנון השנייה, אבל המטיילים שלי תמיד נדהמים כשאני מחזיר אותם למלחמת לבנון הראשונה ב-1982. באותם ימים, אותם תושבים שיעים בדרום לבנון קיבלו את חייל צה"ל בזריקת אורז ובסוכריות. אש"ף הפלסטיני שלט אז באזור ופגע בהם קשות, והם ראו בישראל כוח משחרר. רק מאוחר יותר, בוואקום שנוצר, צמח ארגון חזבאללה ושינה את פני המרחב ב-180 מעלות.

לאחר חציית דרך עפר, נגיע למצפור האחרון – מצפור ההר, המביט מערבה ודרומה אל מורדות המירון ורכס פקיעין. מכאן ניתן להבחין בבית בודד על הר עפאים ממול – זהו בית היערן המנדטורי. עוד בשנות ה-40 הכריזו הבריטים על המירון כשמורת יער והציבו פקח שישמור על הטבע. רשות הטבע והגנים המשיכה להושיב שם פקחים, עד שלפני מספר שנים הוחלט שלא יהיו עוד מגורי פקחים בתוך השמורות (בעקבות פקח מפורסם בנחל עמוד שטיפח בוסתנים ועלה חשש שיבקש חזקה על הנכס). מאז, הבית המרתק הזה עומד ריק כעדות להיסטוריה.

שמורת הר מירון היא שמורת הטבע הגדולה בצפון, אם תסתכלו היטב על עצי האלון המצוי, אלון התולע וכו', תבחינו בתופעה מעניינת: לרוב העצים יש מספר גזעים שיוצאים מאותו בסיס.

למה זה קרה? בסוף המאה ה-19 ובימי מלחמת העולם הראשונה, השליטים העות'מאנים כרתו כמעט את כל העצים בארץ כדי להפעיל את הרכבת החיג'אזית ורכבת העמק. כשהעצים נכרתו והחלו להוציא גבעולים חדשים,כהגנה, העץ פיצל את האנרגיה שלו והצמיח גזעים מרובים - וזה המראה הייחודי שאנו רואים היום, בשלב הביניים שבין חורש ליער סגור.

ומילה על בעלי החיים: ידעתם שעד המאה ה-19 הסתובבו בצפון דובים (הדוב האחרון נורה באזור מג'דל שמס)? ונמרים חיו כאן ממש עד שנות ה-50! היעלמותם של טורפי העל האלה יצרה פגיעה שרשרתית בטבע, משום שחיות הרעייה (חזירי בר, שפני סלע) התרבו ללא הגבלה.

הגישה להר מירון היא מצפון, דרך כביש מס' 89.

1. פונים מכביש 89 אל כביש המסעף המוביל להר מירון.
2. נוסעים כ-5 קילומטרים במעלה הכביש המפותל, חולפים על פני בית ספר שדה הר מירון.
3. במסעף העליון פונים ימינה (המשך הדרך ישר מוביל לבסיס צבאי וסגור לתנועה).
4. ממשיכים עוד כ-400 מטרים עד לחניון הפסגה.

הסוד של טיול מוצלח הוא לא רק להכיר את העובדות, אלא לקרוא את האנשים. כל קבוצה מביאה איתה דינמיקה ואנרגיה שונה, והתפקיד שלי כמדריך הוא לדעת לנווט את הרגש ואת הקצב בדיוק במינון הנכון.

שביל הפסגה במירון הוא מגרש משחקים מושלם למשימה הזו. המסלול בנוי משלושה מצפורים מוסדרים עם מרפסות תצפית רחבות, שמאפשרים לי לעצור, להוריד את הדופק של ההליכה, ולהעשיר את הקבוצה בתוכן מרתק שפותח את הראש: