חורבת צונם - העיר האבודה בגליל המערבי

בכביש 899 כ-500 מטרים ממערב לפניה אל הישוב 'אבן מנחם' ישנה יציאה דרומה לדרך מעט משובשת.
אחרי מעט יותר מקילומטר בדרך המשובשת מגיעים למזלג דרכים צר. במזלג יש לפנות ימינה. אחרי כמעט 400 מטרים מהפניה ימינה, תגיעו לחממות. משמאל תהיה גדר תיל התוחמת שטח גידול בקר. תעברו דרך מעבר בקר מסוג 'V', והמשיכו מערבה. סימון שביל באבנים יכול להועיל לכם, אולם הוא חלקי מאד במקום.

אחרי שתעברו מקבץ חורש קטן תגיעו לנקודה קעורה בה ניתן להשקיף על הרי הגליל יורדים אל הים התיכון. בכיוון צפון-מערב-מערב תוכלו לראות חורשה גדולה של חורש ים תיכוני צפוף. גשו לשם. שם תחכה לכם העיר האבודה צונם.

אחרי ההגעה עם הרכב לא נשארת הרבה הליכה, אין צורך להיערך להליכה מרובה.

צונם – חורבות כפר / עיר עתיקה. ללא ספק זהו ישוב גדול יחסית לישובים העתיקים הכפריים במרחב הקרוב. השם הערבי – חרבת צוואנה שפירושו אבן צור. ממצא החרסים מצביע על התקופות: רומית, ביזנטית, ממלוכית. היקף הבניה הרומית אינו ידוע. עיקר הבניה הנראית לעין ביזנטית. בדומה לחורבות אחרות בגליל גם כאן יש שימוש נרחב במבנים בתקופה הממלוכית, כולל שינוי מבנים ושימוש משני באבנים והרס גדול כנראה מרעידת אדמה. אין חרסים או תיעוד מהתקופה הצלבנית.

בית הקשתות – נראה מפואר ומושקע. האם קשור לבניה ציבורית? החלל התחתון מוקף בקירות שכולן מטויחות בכמה שכבות טיח – ללא ספק שימש לאיגום מים. מערכת הקשתות הפנימית החזיקה את הקומה העליונה, היא אינה מטויחת. יש סגירות משניות של קירות בין הקשתות ואגנים מאבן – אולי שימושים משניים.

בכניסה לעיר דרך השביל, ניתן להבחין בבור מפואר ומושקע הנראה ציבורי. בניגוד לבורות הרבים החצובים בישוב הוא חצוב כך שנשארה אבן טבעית מעל הפתח עליה ניתן עדיין לראות את סימני חיכוך החבל. נשאלת השאלה, למה ישוב צריך כל כך הרבה בורות מים, אחת ההשערות היא שהתושבים אגרו מים כדי למכור.
מזרחית לבית הקשתות ישנו מבנה עם שני עמודים ומחרב. ללא ספק מסגד (ממלוכי). שני העמודים עומדים בטור המסתיר את המחרב, יתכן שהיה שימוש משני לכנסיה בהמשך, לא רחוק מכאן נמצאה בחלק העליון של הישוב כנסיה.