בוויז : מיצד עתרת . בצומת מחניים נוסעים לכיוון מזרח על כביש 91, רגע לפני שהגעתם לפני גשר בנות יעקב, יש עיקול ממש חד , עליכם לפנות ימינה אל דרך עפר עם סימון שבילים אדום עד שתבחינו במצודה הנישאת על גבי תל גבוה.

מהחניון עולים אל המצד ושם אפשר להבחין בשרידים של המצודה בעיקר מהתקופה הצלבנית אך גם מתקופות מאוחרות יותר.
המצודה נבנתה בנקודה אסטרטגית והיא חולשת על המעבר החשוב של גשר בנות יעקב.
מהמצודה ישנן תצפיות נוף יפות לעבר הירדן ההררי ורמת הגולן. מומלץ לרדת עם השביל אל הירדן ולהנות מהזרימה ומפינות מקסימות המתאימות לפיקניק.
לפרטים על המשך טיול רכוב בירדן ההררי, לחצו כאן

גלגולי שם האתר:
"קסר אל עת'רה" - "מבצר הכישלון" –ערבית
שסטלה- מבצרון – צרפתית ואדום יעקוב- מעבר יעקב-לטינית
עתרת- עת'רת- שיבוש פונטי בעברית

בשנת 1177 נחל סלאח אדין (האיובי) תבוסה בקרב גזר כנגד הצבא הצלבני ששלט בא"י, ואז נחתם בין הצדדים הסכם לפיו הצדדים ישמרו על סטטוס קוו ובין היתר, סוכם שהצלבנים לא יבצרו את אזור נהר הירדן. באוקטובר 1178 החלו הצלבנים לבנות מבצר במקום, בניגוד להסכם עם סלאח אדין ולמרות התנגדותו.
בתחילת ינואר 1179, כאשר סלאח אדין גילה שהצלבנים בונים את המבצר, הוא תבע שיפסיקו את הבנייה. סלאח אדין הציע לבלדווין הרביעי, המלך הצלבני, 60,000 מטבעות זהב בתמורה להפסקת העבודות. המלך סירב לקבל את ההצעה, ואז ניתנה הצעה נוספת: 100,000 מטבעות זהב תמורת השבתה. הדחייה השנייה העלתה את חמתו של סלאח אדין, והוא נשבע להחריב את המבצר במו ידיו.

ב־27 במאי של אותה השנה הגיע סלאח אדין בראש צבאו למקום, והטיל מצור על המבצר ויושביו.
אך המצור לא צלח והאיוביים נסוגו.
ב־24 באוגוסט חזר סלאח אדין, והפעם נקט בתכסיס. הוא חפר מתחת לחומה בפינה הצפון-מזרחית, הציב תומכות מעץ, והצית אותן כדי להביא לקריסת החומה.
כאשר שמע בלדווין הרביעי על המצור המוסלמי הוא יצא לעזרת הנצורים, אולם ב־30 באוגוסט, בהיותו בטבריה, הגיעה לאוזניו הידיעה על נפילתו הסופית של המבצר.
לאחר קרב שנמשך 6 ימים כבש סלאח אדין את המבצר,
במקום היו 1,000 אנשים, 50 אבירים ואנשי שירות. כולם נתפסו, נהרגו ונשבו.
באתר נמצאו ארכובות ושריון של לפחות שלושה סוסים. לפי עדויות מוסלמיות נהרגו בקרב 700 צלבנים ו־1,000 שבויים איוביים שוחררו מכלאם. תיאורים אלו הם ככל הנראה הגזמה, אולם הם מעידים על התבוסה הקשה אותה נחלו הצלבנים בקרב.

האיוביים השליכו את הגופות לבאר המבצר, אולם פרצה מגפה שהפילה בהם חללים רבים. האיוביים החריבו את המבצר ונסוגו מזרחה.

לאחר התבוסה המוחצת שהנחילו לצלבנים, החלו המוסלמים מכנים את המקום "קַסְר אֶלעַתְרָה" מבצר הכישלון, שכן גם האיוביים ספגו אבדות כבדות עקב המגיפה שפרצה. כיום קרוי המבצר בשם העברי "מצד עתרת", שנגזר מהשם הערבי אל- עת'רת.

השבר הגיאולוגי

המבצר נבנה בדיוק על קו שבר גיאולוגי. בשנת 1202 פקדה את ארץ ישראל רעידת אדמה גדולה, אשר הפרידה בין שני חלקי המבצר. ברעידת האדמה בשנת 1202 הייתה תזוזה של 1.6 מטרים, ובשנת 1759 הייתה תזוזה נוספת של 0.5 מטר.

בסך הכל, השבר הזיז את החלק המזרחי של המבצר ב־2.1 מטרים לצפון, לעומת החלק המערבי. כתוצאה מכך התעוותה החומה הדרומית ואילו החומה הצפונית נסדקה ונפגעה קשות. קבר השייח' נפגע פחות מאשר המבצר. ב־2,000 השנים האחרונות היו במקום 200 רעידות אדמה, בעוצמה מעל 6.5 בסולם ריכטר. על סמך הממצא הארכאולוגי אפשר לתארך את היווצרות ההעתק.