מעבר לאופק: למה מצפה אדיר הוא הנקודה שתשנה את הטיול שלכם?

יש מקומות בצפון שבהם הנוף הוא לא רק תפאורה יפה, אלא שיעור חי בגיאוגרפיה ופרופורציות.

כמורה דרך שמתמחה בליווי קבוצות וארגונים, אחת הנקודות האהובות עלי בצפון היא הר אדיר (המתנשא לגובה של 1006 מטרים, והוא חלק מרכס מירון). כשאני עומד על מרפסת העץ התלויה של המצפה עם קבוצות, ובמיוחד עם אורחים מחו"ל, אני מבקש מהם להביט ימינה ושמאלה: ממזרח רואים בבירור את רמת הגולן, וממערב את רכס ראש הנקרה והים התיכון.

אני אומר למטיילים שלי: "תסתכלו טוב, זה כל הרוחב של מדינת ישראל". עבור מי שמגיע ממדינות ענק כמו ארצות הברית, הרגע הזה שבו תופסים בעיניים את כל רוחב המדינה מנקודה אחת הוא רגע של תדהמה אמיתית ופרופורציה שלא שוכחים.

הר אדיר יושב בדיוק מעל כביש הצפון (כביש 899). כדי להבין את המרחב המורכב שנפרש מולנו, אני לוקח את המטיילים שלי למסע מרתק בין השכבות ההיסטוריות שמעצבות את קו הגבול הדרמטי הזה:

מהמרפסת נפרשים כפרי דרום לבנון, בהם לחמו החיילים שלנו בקיץ 2006, ובהם מתנהלת הלחימה גם בימים אלה. המצפה בנוי כגלעד מרגש המנציח את 121 החיילים (במלחמה נהרגו גם 44 אזרחים) שנפלו במלחמת לבנון השנייה. המלחמה פרצה ב-12 ביולי 2006 בעקבות פיגוע חטיפה של ארגון חזבאללה, בו נהרגו שלושה חיילים ושניים נוספים נחטפו (אהוד גולדווסר ואלדד רגב), נמשכה 34 ימים והסתיימה לאחר אישור החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם.

על מעקות המצפה ניצבים לוחות ברזל, ועליהם חרוטים שמות הנופלים, כל לוח ממוקם במדויק מול הכפר שבו הקרב התחולל ואותם חיילים איבדו את חייהם.

כשעומדים במצפה וצופים אל הכפרים העויינים של היום חשוב להזכיר את הפרדוקס היסטורי, במלחמת לבנון הראשונה (1982) תושבי הכפרים הללו (חלקם שיעים) קיבלו בשמחה את חיילי צה"ל כשהם זורקים עליהם אורז וסוכריות. ארגון אש"ף הפלסטיני שלט אז בדרום לבנון ופגע קשות באוכלוסייה השיעית, שראתה בצה"ל כוח משחרר. רק בהמשך, עם הישארותנו ברצועת הביטחון ובוואקום שנוצר, צמח חזבאללה בחסות איראן והפך את המקום למעוז מבוצר.

הסיפור של הקו הזה מתחיל בהסכמים בין הבריטים לצרפתים בשנים 1920-1924 (הסכם ניוקומב-פולה), אז נקבע קו הגבול הפתלתל כפי שאנחנו מכירים אותו היום. באותם ימים לא הייתה כל גדר או חציצה פיזית בין השטח הבריטי (ישראל) לשטח הצרפתי (לבנון), והמעבר היה חופשי לחלוטין, עד שפרץ המרד הערבי הגדול בשנת 1936.

הבריטים,שרצו למנוע הברחת נשק מלבנון לישראל, הביאו את המומחה ללוחמה בטרור, סר צ'ארלס טגארט. טגארט הבין שהגבול הפרוץ מאפשר זרימת נשק ומורדים מדרום לבנון, והחליט לבצע מהלך דרמטי: הוא נסוג קצת אחורה לתוך השטח הבריטי, הקים את "גדר הצפון" וסלל כביש פטרולים מבוצר - כביש הצפון.

לאורך הכביש הקימה חברת "סולל בונה" חמש מצודות משטרה מבוצרות (טיגארטים) במיקומים טקטיים: באסה (ביערה), איקרית (בשומרה), סאסא (במתת), אביבים ונבי יושע.

הקשר המרתק להר אדיר: כדי להקים את פרויקט הגדר והכביש במהירות שיא, הבריטים הפעילו שני מחנות של "גודרים" (מקימי הגדר), אחד התחיל מקו הים במערב והשני מאיילת השחר במזרח. שני המחנות התקדמו זה לקראת זה ונפגשו בדיוק כאן, למרגלות הר אדיר, בנחל שזכה בשל כך לשמו ההיסטורי: נחל גודרים.

הסוד של טיול מוצלח הוא לא רק להכיר את העובדות, אלא לקרוא את האנשים. כל קבוצה מביאה איתה דינמיקה ואנרגיה שונה, והתפקיד שלי כמדריך הוא לדעת לנווט את הרגש במקום כל כך טעון ועוצמתי:

• קצב מותאם אישית: המרפסת המוצלת והרוח הקרירה הנושבת בהר אדיר בכל עונה, מייצרות אקלים מושלם לעצירה, לקפה שחור איכותי מהערכה שלי, ולשיחה פתוחה שמורידה את הדופק של היום.
• נקודת חיבור ומנהיגות: הסיפורים על טגארט מצד אחד, ועל ערכי הרעות של לוחמי 2006 מהצד השני, מעוררים אצל צוותים ומנהלים מחשבות עמוקות. לדעת לזהות בזמן אמת מתי הקהל צמא לסיפור הגאופוליטי המרתק ומתי הוא צריך את השקט לספוג את הנוף – זה מה שהופך את העצירה לחוויה מדויקת.

בוויז: "מצפור הר אדיר",

אחרי שחונים את הרכב, עוברים את מעבר הפרות והולכים עם שביל הכורכר כחמש דקות עד שמגיעים לתצפית.

מכיוון צומת חירם: נוסעים על כביש 89 (מנהריה לכיוון צומת מירון). בצומת חירם פונים מערבה לכביש הצפון (899), נוסעים כ-5 ק"מ ופונים שמאלה לפי השילוט לנקודת ההתחלה.

מכיוון בירנית: נוסעים בכביש 899 מזרחה. נקודת הפנייה ימינה מופיעה כקילומטר אחד לאחר הפנייה ליישוב מתת.