ב- WAZE - חניון העיר העתיקה סלאח א דין- עכו, עלות החניה היא 20 שקלים ליום שלם.

אם אין מקום בחניון (בדרך כלל בסופי שבוע), מומלץ לשים ב WAZE- חניון החפיר, לאחר שחניתם לפנות ימינה ולהיכנס אל השער העיר העתיקה וללכת על רחוב סלאח א דין עד שהוא מתעקל ימינה והופך לרחוב וייצמן, לאחר מספר מטרים לפנות שמאלה אל אולמות האבירים.

הצלבנים מגיעים מאירופה בשנת 1099 כדי לכבוש מידי המוסלמים את ארץ הקודש ולשחרר את המקומות הקדושים לנוצרים. הם כובשים את ירושלים והופכים אותה לעיר הבירה של הממלכה הצלבנית הראשונה. ב-1187 מנצח צלאח א- דין את הצלבנים והופך לשליט על הארץ, הצלבנים לא מוותרים וחוזרים ב 1191 וכובשים רק את רצועת החוף של ארץ ישראל והופכים את עכו לבירת הממלכה השנייה. העיר הייתה מורכבת ממספר שכונות. כשכבשו הצלבנים את עכו, סייעו בידם קומונות ימיות מערי נמל שונות באיטליה כמו פיזה, ונציה וגנואה, ובתמורה קיבלו בני אותן ערים שטחים בעכו ובנו בהם שכונות עצמאיות ומבוצרות.

כבר בממלכה הראשונה הגיעו אל ארץ ישראל עולי רגל רבים מרחבי אירופה, בעיקר דרך נמל עכו ומשם הם עשו את דרכם אל ירושלים הקדושה, הבעיה הייתה שהמבצרים היו מרוחקים האחד מהשני והדרכים היו מסוכנות לעולי הרגל, לכן הוקמו מסדרים צבאיים כגון ההוספיטלריים, הטמפלרים הטווטונים וכו' שתפקידם היה ללוות בבטחה את אותם עולי רגל אל ירושלים וחזרה.המצודה שנחפרה בעכו הייתה שייכת למסדר ההוספיטלרי, הלין את עולי הרגל באולמות הגדולים, האכיל אותם ומפה יצאו למסע הארוך אל ירושלים הקדושה.

סוף פרשת הצלבנים - לימים, מוקמות חומות בין הרבעים והשכונות של עכו הצלבנית , האינטרסים הכיתתיים והמאבקים הפנימיים מחלישים את הממלכה כולה ובסופו של דבר עכו על רבעיה נופלת לידי הממלוכים והצלבנים עוזבים את הארץ.

התקופה הממלוכית - בשנת 1291 לספירה, עכו נכבשת על ידי הממלוכים (שהורסים את העיר הצלבנית) וחוזרת לשליטת המוסלמים. העיר עומדת בשיממון ככפר קטן ושולי במשך כ-400 שנה.

העיר העתיקה בנויה בשתי קומות, הקומה התחתונה שביקרנו בה קודם שהיא התקופה הצלבנית והקומה העליונה שכולה מהתקופה העות'מאנית, כולל החומות. הכל התחיל עם השליט המקומי של הגליל דאהר אל עומר שמחליט לפתח את כפר הדייגים ששכן במקום ולהפוך אותו למרכז ממלכתו והכול בזכות הנמל הטבעי והנוח שיש לעיר להציע. דאהר אל עומר שהיה גובה הכספים המקומי מטעם האימפריה העות'מאנית התחיל להפוך יותר ויותר עצמאי עד שהטורקים מחליטים לטפל בגובה הסורר ולשם כך הם שולחים את מושל אזור דמשק, אחמד פאשה המכונה אל ג'אזר- הקצב, כינוי לו הוא זכה בשל אכזריותו ומִנהגו להטיל מומים בנתיניו. חייליו של אל ג'אזר הורגים את דאהר אל עומר והוא מעביר את מרכז שלטונו מדמשק לעכו.

אל ג'אזר התפרסם בעיקר בשל ניצחונו על נפוליאון שהטיל מצור על העיר עכו בשנת 1799.
מסגד אל ג'זאר, מסגד הפאשה, הוא אחד המבנים המפורסמים ביותר בנוף עכו העתיקה. הכיפות הירוקות שלו נראות למרחוק והוא נחשב למסגד הגדול ביותר בארץ מחוץ לירושלים. מסגד אל גז'אר הוקם בשנת 1781 על ידי אל-ג'זאר שהיה השליט של עכו והוא נחשב לגדול ולמפואר מכל המסגדים שהוקמו בארץ ישראל בתקופת העות'מאנים.

חזית המבנה עשויה שיש יוקרתי שהובא לכאן מאיטליה ואילו עמודי האבן שניצבים בכניסה אליו הגיעו מקיסריה. בתוך המסגד ניתן לצפות בדוגמה חיה לעושר והיוקרה של השלטון העותמ'אני, עם חלונות ויטראז', שטיחים עתיקים ואיורים של פסוקים בערבית בצבעי כחול ולבן.

מסביב למבנה המסגד שורות של חדרי לימוד ותפילה בהם מתקיימות פעילויות שונות לאורך השבוע. המסגד משמש כאמור לתפילה של הקהילה המוסלמית-סונית בעכו ומתוחזק על ידי אנשי הקהילה.

קצוות שיער המיוחסת לפי המסורת המקומית לנביא מוחמד שמורה בתיבה בתוך המסגד, והיא מוצגת בפומבי אחת לשנה, בעיד אל-פיטר.

רחוב השוק הוא הנתיב הראשי בעיר העתיקה, מצפון לדרום. בתקופה הצלבנית הוביל רחוב זה משער ההוספיטלרים בצפון דרך נתיב השוק עד אזור הנמל.

כיום ממוקם בנתיב זה השוק המרכזי של עכו העתיקה - שוק צבעוני שבו דוכנים רבים של דגים, מיני מתיקה מזרחיים, פרפומריות וחנויות תבלינים מקוריים.
החנויות בשוק פתוחות עד שעות החשכה.

לפני שנגיע לשוק המרכזי, נעבור בבזאר הטורקי המשופץ.
הבזאר התורכי - הבזאר נבנה בסוף המאה ה-18 כשוק עירוני לשירות האוכלוסייה המקומית. השוק ננטש בשנת 1948 עם כיבוש העיר העתיקה על ידי צה"ל ונפתח לאחרונה כבזאר בעלי מלאכה ואמנות זעירה.

בית כנסת הרמח"ל - לקהילת היהודים היו במאות 16-18 שני בתי כנסת בעכו: בית כנסת אחאב ובית הכנסת על שם הרמח"ל, שחי בעכו בשנים 1743-47. בית כנסת הרמח"ל הועבר למקומו הנוכחי ממעונו הקודם אשר היום נמצא בו מסגד דאהר אל עומר. שמו של בית כנסת הרמח"ל היה, לפני המעבר, בית כנסת אחאב. בשנת 1758 ביקש דאהר אל עומר מן היהודים, לפנות את מבנה בית כנסת הרמח"ל. ישנם חוקרים הטוענים כי דאהר אל עומר היה בדרך כלל אדיב וסובלני כלפי היהודים, אך אתר עיריית עכו טוען כי השליט הבדואי של עכו החרים את בית הכנסת, שהיה אחד המבנים היפים בעיר ובנה מעליו את מסגד אל-מעלק. יש האומרים כי שרידי בית הכנסת המקורי עדיין נשתמרו מתחת למבנה המסגד. כתחליף, קבלו היהודים מבנה קטן ועלוב מצפון למסגד אל-מעלק. בשנים האחרונות בית הכנסת שופץ ושוקם ופתח שעריו לקהל. בית כנסת הרמח"ל הוא מקום פעיל במידה מסוימת, לא תמיד מצליחים לסגור כאן מניין, והוא משמש בעיקר כאתר תיירות הפתוח ללא תשלום, מקום נחמד עם שירותים וכניסה ללא תשלום.
כיום ישנו מרכז מבקרים המספר את סיפורו של הרמח"ל והקהילה היהודית בתקופה העותמאנית. דמי הכניסה כלולים בכרטיס של אולמות האבירים.

אי אפשר לספר את סיפורה של עכו העתיקה בלי להזכיר את דאהר אל עומר.
הילד הסורר של האימפריה העות'מנית - דאהר אל עומר החל את דרכו כגובה מסים, אך לאט לאט ובשיטתיות, הלך והשתלט על שטחים והתגרה במושלים, בעיקר במושל דמשק, סולימאן אל עדאם. בשלב מסוים הוחלט להיפטר מדאהר אל עומר. כל עוד נשאר דאהר אל עומר בגדר נסיך הגליל, לא התערבו העות'מנים.
בשנת 1743 כובש דאהר אל עומר את עכו. ב- 1747 הופך לשליטה ובשנת 1750 מתיישב בעצמו בעכו. דאהר אל-עומר הוא שליט בדואי שמרד בשלטון הטורקי והשתלט על כל הגליל. הוא נוטל את אבני הבניינים ההרוסים של העיר הצלבנית (שנחרבה במכוון ע"י הממלוכ אל מאליכ אל-אשראף בשנת 1291) ובונה מהן את ביצורי העיר. בשנת 1748 נבנה מסגד אל-מועליק, הוא מסגד דאהר אל-עומר, אשר הוקם על יסודות מבנה צלבני. על מנת לבנות את המסגד, הוזז מבנה בית הכנסת אשר לימים יהפוך להיות בית כנסת על שם הרמח"ל. בשנת 1750 דאהר אל עומר בונה את חומת עכו מצד היבשה, על יסודות החומה הערבית הקדומה מימי הפאטימים ואבן טולון (חומות דאהר הצפונית והמזרחית של העיר הן פנימיות לחומות אל ג'זאר שנבנו חמישים שנים מאוחר יותר). בשנת 1761 דאהר אל-עומר משקם את ח'אן א-שונה, רציף ומחסנים לסחורות ליד הנמל. הוא מאפשר לשודדי ים נוצריים ממלטה לעגון בעכו לשם הצטיידות ומסחר.
סופו של דאהר אל עומר – בשנת 1775 דאהר אל עומר בורח מעכו יחד עם אוצרותיו העצומים לאחר שהוא מקבל מידע שלעותמאנים נמאס וכוח צבאי נשלח לחסלו. דאהר שב לעכו, יש האומרים על מנת לאסוף את אשתו האהובה, עיישה, שנשארה מאחור, אך הצי התורכי בפיקודו של חסאן פחה ובסיועו של ג'זאר מגיעים לעיר. דאהר, והוא בגיל 90, שוב בורח אך נרצח בידי בוגדים מקרב חייליו הממלוכים המוגרבים (הבֶּרבֶּרים). ראשו של דאהר הובא אל השער העליון באיסטנבול. ישנם המאמינים כי אל ג'זאר, אשר עלה אחריו לשלטון, קבר את גופתו בסמוך ל"מקאם אבו עתבי ". אם אכן כך, הרי שהוא קבור שם ללא ראש.



מהשוק נמשיך אל מנהרות הטמפלרים,בנוסף למפה המצורפת ישנו שילוט לאורך השוק.

בחלק המערבי של העיר בין הנמל לבין החוף-המערבי של העיר, נתגלתה בשנת 1994 מנהרה באורך כ- 350 מטר שקשרה בין הרובע הטמפלארי (בתקופה הצלבנית) לצפון העיר והמגדלור. המנהרה היא מעבר תת קרקעי המוביל מהמצודה הטמפלארית במערב עד לנמל העיר במזרח, התגלתה באקראי כאשר אחת מתושבות השכונה שמעל למנהרה, התלוננה על ביוב סתום והובילה את הבודקים למערכת מנהרות תת קרקעיות ברובע הטמפלארי.

תיאוריה נוספת בעניין ייעוד המנהרה – חוקרים אחדים אשר טענו כי המנהרה יפה מידיי, עשויה טוב מידיי על מנת לשמש כתעלת ניקוז והציעו תיאוריה חדשה.

הבנק הטמפלארי – אבירי המסדר הטמפלארי היו מוכרים כאנשים לא ישרים במיוחד אשר עסקו בענייני בנקאות. ייתכן כי מנהרה זו שימשה אותם כמנהרת סתרים אשר נועדה לחבר בין הנמל לבין הרובע שלהם, או כדי לשמש מסתור בעת צרה, או כדי לברוח בשעת מצוקה, להבריח סחורות ועוד.

מקורות המים בתעלה – כשלושים מעיינות נובעים ישירות אל תוך התעלה, ניתן לראות פה ושם נביעות בקירות. כיוון הזרימה של המים הוא לכיוון הנמל, כלומר, בניגוד למה שנדמה לנו בעין, שיפוע התעלה נוטה לכיוון הנמל. במצב של גאות נכנסים גם מי ים פנימה. המים עברו בשתי התעלות המקבילות דרך תעלה ההולכת וצרה ככל שמתקרבים לים. תעלה זו הביאה מים עם מספיק כוח על מנת לשטוף את הנמל, שיטה המוכרת עוד מהתקופה ההלניסטית. האמה התחתונה בקיסריה שימשה גם היא לצרכים דומים.