מכביש הכניסה למושב נטור על כביש 808, כ-1 ק"מ אחרי הפנייה פונים שמאלה לדרך סלולה המובילה למגרש חניה.

זהו לטעמי אחד האתרים היפים והייחודים שיש לגולן להציע. זהו שחזור של ישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד, נמצאו יותר מ- 25 בתי כנסת ברמת הגולן, מה שמעיד על פריחת הישוב היהודי באזור באותה התקופה.

מבואת הכניסה
מהחניה תרדו אל מבואת הקבלה של האתר, תכנסו לחדר בו מוקרן סרט המסביר בקצרה על האתר ועל תהליך הקמתו מחדש של בית הכנסת.

בית הכנסת
בשנת 2003 – המועצה האזורית גולן החליטה לקחת את האתר ולהפוך אותו לאתר דגל של נוכחות היהודית הקדומה ברמת הגולן (תקופת המשנה והתלמוד). נשלחה לכאן משלחת חקר מודרנית בראשותו של הדוקטור חיים בן דוד ( ראש מחלקת ארכיאולוגיה במכללת עמק הירדן) והוא גילה שזהו אתר שלם וחתום תחת הריסותיו, חורבות הישוב לא חודשו מאז רעידת אדמה של שנת 749..
בעקבות כך התקבלה ההחלטה לשחזר את בית הכנסת בשלמותו מההריסות . לשם כך הביאו את ישו – יהושוע דריי, שהוא טכנולוג של ארכיאולוגיה . הוא הביא עגורן, הניח מסילות משני צדי החורבות הניח מנופים שיכולים לנוע לאורכו ולרוחבו של האתר . וכל אבן שהרים המנוף תועדה באשר למיקומה המדויק. כל אבן קיבלה צ'יפ אלקטרוני ובתוכו תעודת הזהות של האבן.

למה החליטו לשחזר דווקא את בית הכנסת הזה?
כי זהו בית הכנסת היחיד (מתוך כ - 25 בתי כנסת שהתגלו מאותה תקופה בגולן) שנמצאה בו ההכלית מרשימה בה נשמר בעבר ספר התורה.

על פי הערכת המומחים, נדרשו לתושבי הכפר העתיק, 40-80 שנים כדי לבנות את בית הכנסת, העשוי רובו מאבן בזלת שהיא קשה מאוד לסיתות.

מעיין ומתחם הקשתותשם
"הגענו אל מין שלוחה קצרה ושטוחה והיקפנו סלע בזלת עצום שניצב שם אז התגלה לעיננו מחזה משובב נפש ומדהים ביופיו. כאן באתר מבודד ולא נגיש שהוד קדומים אופף אותו יחבלו הקדמונים והקימו בימים קדומים מקום מקלט מוסתר ומקסים שכן התברך בדבר החשוב ביותר כדי להרבות יופי ונוף ונועם מעין השופע מים קרירים. מימיו הזכים כבדולח זרמו אל בריכה מלבנית שוקקת וקסומה שעמדה למרגלות סלע זקוף גדול ושחור מן הסלע הזדקרו שתי קשתות גדולות עשויות גושי אבן ענקיות. אחת הקשתות הייתה הרוסה כמעט כולה ואילו האחרת נשתמרה היטב. רוחבה היה כ 23 רגל ... ענפיו רחבי הידיים של אלון עתיק והדור למראה שצמח מול פני הקשת הטילו עליה צל נעים ומשובב נפש.. השייח הפגין חוסר רוח וביקש להוליך אותנו למקום אחר ומנע ממני את התענוג של פינת חמד זו לסעודה קלה..." . מתוך ספרו שלסר לורנס אוליפנט.

בשנת 1884 היו שתי קשתות, אותן צייר אוליפנט. בחפירה הארכיאולוגית גילו קשת שלישית ממערב. לפני שתי הקשתות המזרחיות יש שקתות, ולפני השלישית – מערכת בריכות.

באחת הברכות שמו לב למשקע לבן כשבדקו מהו המשקע גילו כי זהו משקע קירטוני חווארי. מעיין הקילוח והאזור הוא בזלתי מכאן משתמע כי האדם הביא ממקום אחר והוסיף את המשקע. לפיכך הסיקו שעל מנת להלבין את הפשתן נעזרו באבקת סלעי קירטון.

הבריכות שמשו לייצור פשתן. הפשתן הוא גידול של גבעולים, אותם משרים במים, הם מתפרקים, ומהסיבים מכינים את החוטים, שמהם אורגים אריגים.

בגדי פשתן לבן היו יקרים – מתוך "אדיקט המחירים של דיוקלטיאנוס", שקבע מחירים שונים בעבור כשניים עשר מינים של בדי פשתן. ככול שהאריג לבן יותר כך מחירם גבוה יותר.

זה היה ענף התעשייה שנתן את ההכנסה הגבוהה באותם ימים.

האזור נוח לגידולי פשתן בעיקר בדרום רמת הגולן. יש כאן מספיק מים לעיבודו והקמת מפעל. אם אכן כך הדבר ניתן להבין מהיכן העושר של המקום שממנו יכלו לבנות בית תפילה ומפעל פשתן יפים ומפוארים.

בשנת 1885 מסתובבים סר לורנס אוליפנט ומהנדס הגרמני גוטליב שומאכר ברמת הגולן. הם מסתובבים באזור במסגרת סקר התכנות הקמת מסילת ברזל עבור משפחת סורסוק, משפחה אמידה שבמחצית המאה ה-19 השתלטה על שטחים רבים ברמת הגולן עמק יזרעאל , הגליל המערבי ועמק חפר. מכיוון שחלק משטחים אלו הם שטחי פלחה המשפחה בוחנת את האפשרות להוביל את הסחורות אל נמל חיפה ולשווק בחורף לאירופה. על כן שולחים את המהנדס שומאכר לבדוק היתכנות מסילת הברזל שתעבור מרמת הגולן לבין עמק הירדן עמק יזרעאל וחיפה .

אוליפנט העיתונאי שולח מאמרים לניו יורק טיימס ומקבץ את מאמריו בספר חיפה ובו כתוב:

" לאחר שהשבענו את סקרנותנו באשר לדולמנים קם השייח מורה הדרך שלנו ונעלם לפתע מתחת לשולי הרמה, רדפנו אחריו ומצאנוהו נחפז במורד תלול של מצוק בזלתי .כששאלנו אנא זה יוליך אותנו השיב "לאבנים ישנות מאוד שיש עליהן כתובת ". בתשובה זו היה קסם כל כדי הצורך שנתגבר על היסוסינו ברגע כזה עולים בדמיונו של נוסע יגע הקפוא מקור והגווע ברעב וזהו תיאור מדויק של מצבי באותה השעה חזיונות של אבנים מואביות הכתובות בשלוש שפות ושאר מטמונים מזומנים לכל חוקר מצליח בארץ ישראל לפיכך מוכן הייתי לזנק לתהומות נעלמים וללכת אחריו באשר ילך" אך למזלי הרע שתהום זו שירדנו בה הייתה הגרועות שבמינה. כאלפיים רגל ממנו במרחק של 7 מילין התנוצצו מימיו השקטים של ים הגליל ניצבנו על שפתו של אחד הפיתולים של וואדי סמך שהוליכו אל הים. לשמאלנו במרחק של פחות ממיל התנוססו חורבותיו של מבצר עתיק זהו קצר ברדוויל.."

הם הראשונים שמזהים כבר 1885 מבנה חרב קבור בתוך הריסותיו ועל פי מדידות וממצאים מזהים כי זהו בית כנסת.

גוטליב שומאכר, מלבד היותו מהנדס, היה גם ארכיאולוג והוא מזהה כ 25 -30 בתי כנסת ברחבי רמת הגולן ואום קנטר הוא אחד מהם. שחרב בשנת 749, ברעידת האדמה.